במציאות הישראלית, מחנכת הכיתה היא שחקן מרכזי בבית הספר ובחיי התלמידים והתלמידות. הורים רבים מרגישים ש”כבודו של בית הספר במקומו מונח, אבל המחנכת היא בעלת ההשפעה העיקרית על התלמידים”. משבר הקורונה חידד עוד יותר את תפקידה החשוב והמורכב של מחנכת הכיתה; היא מופקדת על היבטים פדגוגיים, קוגניטיביים, רגשיים וחברתיים, משמשת חוליה המחברת בין הבית ובית הספר, והיא גורם המתכלל את המענים שמקבלים כל תלמיד ותלמידה מכלל גורמי המקצוע בבית הספר.

תפקיד המחנכות רב פנים ומורכב אך אינו מובנה; יתרה מכך, ההתייחסות אל תפקידן נעשית במסגרת ההתייחסות הרחבה למורות ככלל, ללא מענה לייחודיות התפקיד, לידע הנדרש ולתמיכה השוטפת שלה זקוקות המחנכות לשם מימוש תפקידן.

שאלה מנחה

מהו האידיאל המקצועי של מחנך או מחנכת כיתה בישראל ?מה נדרש להם כדי שיוכלו לממש את תפקידם, ואילו מכשולים עומדים בדרכם?  

בהשתתפות:

זוהר דבש, מחנכת כיתה ג’ בבית הספר אלונים ומייסדת תנועת “מורות דרך”

מיכל ליאון, מנכ”לית קרן משפחת ליאון

אתי סאסי, מנהלת האגף לחינוך יסודי במשרד החינוך

ד”ר בועז צבר, ראש התוכנית לתואר שני בהוראה ולמידה במכללת דוד ילין ומְרַכֵּז מדעי הרוח במחלקה להכשרת מורים באוניברסיטה העברית

מנחה: רננה פרזנצ’בסקי אמיר, מרכזת אקדמית; יוזמה – מרכז לידע ולמחקר בחינוך